סבתא רבקה

סבתא רבקה דננמרק (דרחי)

רבקה דרחי – נולדה בתימן בעיר דרח ב-1933 .

שם אביה של סבתא הוא משה ושם האם שושנה (זוהרה). לסבתא שני אחים שלום ורפי הצעיר ממנה ואחות חנה שהיא הבת הבכורה במשפחה. תינוק נוסף מיכאל נולד בארץ ונפטר.

שם המשפחה המקורי היה מורי אך הבריטים בזמן ההגירה מתימן לישראל רשמו את שם המשפחה על פי שם העיר ממנה הגיעו. משפחתה של סבתא הייתה משפחת סוחרים בתימן ולאחר שסבלו מהתנכלויות הם ברחו לעדן ומשם ארצה בשנת 1935. סבתא הייתה בת שנה וחצי כשעלו לארץ ושמה של סבתא אז היה דבורה וכך גם כתוב בתעודת המעבר אך לאחר שחלתה הוחלף שמה לרבקה. משפחתה של סבתא התיישבה בכרם התימנים ובשנת 1947 עברה המשפחה ליד אליהו לבית קטן שם גרה עד היום אחותה של סבתא חנה.

סבתא גדלה בארץ בימים של קום המדינה. היא למדה בבית ספר דתי לבנות. היא אהבה לרכב על אופניים והייתה חברה בתנועת נוער "הנוער העובד". סבתא אהבה לרקוד והיא רקדה ב"הפועל".

סבתא זוכרת שבמרחק מספר רחובות היה בית ספר לבנים ושם למד אהבתה הראשונה יוחנן שהיה אח של גאולה כהן (חברת כנסת פעילת ימין ) איש לא ידע על כך חוץ מחברת הסוד שלה רננה.

אחה"צ סבתא וחברותיה היו הולכות למועדון תלמוד תורה של תימנים ושם היא עסקה בעבודת יד סריגה ואריגה. גם בשנים שאחר כך סבתא סרגה ועשתה הרבה עבודות קרושה : מפות מפיות וסוודרים וצעיפים לבנותיה.

בסוף בית הספר היסודי סבתא עברה ללמוד בערב בתיכון ערב וביום היא עבדה בטיפול ילדים. סבתא אהבה מאד ילדים וחלמה אז שיהיו לה חצי תריסר ילדים משלה.

סבתא זוכרת את מלחמת השחרור שפרצה בכ"ט בנובמבר ב-1947 סבתא הייתה בת 14. תל אביב הופגזה והיו נפגעים בשכונת התקווה. בתקופת מלחמת העולם השנייה היה חסר לחם ובפסח היה חסר תפוחי אדמה ומצות. על מנת לשרוד נתן הרב הראשי הרצוג היתר לאשכנזים לאכול אורז. סבתא זוכרת בילדות רעב באמצע השבוע אכלו רק פיתה ומרגרינה ואולי מדי פעם תבשיל ירקות ורק בסוף השבוע קידשו את השבת ואכלו מעט בשר.

בזמן לימודי תיכון ערב סבתא עזבה את הטיפול בילדים ועברה לעבוד בבית דפוס יפת ושם הכירה את סבא יוסקה (יוסף) לאחר זמן הם נפרדו וסבתא עזבה את מקום העבודה. חברה בשם עדינה הובילה לחידוש הקשר בניהם.

סבתא התגייסה לצבא ושרתה בחיל הקשר. היא גמרה בהצטיינות את הקורס ואהבה מאד לשרת בצבא. לאחר 9 חודשים סבא יוסקה איבד את הסבלנות הוא רצה להתחתן וסבתא סיימה את השרות הצבאי. במרץ 1952 נישאו סבא וסבתא בתל אביב. נישואיי תערובת של אשכנזי עם תימנייה לא היו שכיחים אז. המשפחה של סבתא כינתה את סבא עביאט שזה לבן סבון. היו גם שניסו להניע את הוריה של סבתא מלהסכים לנישואין אך אימא של סבתא עמדה בתקיפות על כך שבתה תינשא לבחיר לבה והיא חשבה שסבא הוא איש טוב. ואכן בהמשך כולם אהבו אותו מאד ורק חשבו שהוא מוזר כשרץ ברחוב בשמחה ובקריאות צהלה כשנולדה לו בתו הבכורה היא דודתי חגית.

לאחר הנישואין סבתא וסבא גרו ברחוב גרוזנברג בתל אביב במשך ארבע וחצי שנים בדירה עם דיירים נוספים. התקופה הייתה תקופת הצנע בה היה מחסור באוכל וחפצים והכול ניתן בקיצוב תמורת נקודות. אפילו כלים לאוכל ובגדים היו קונים בנקודות.

חגית דודתי נולדה ב-1954 וב-1956 המשפחה עברה לדירה חדשה בשדרות נורדאו בתל אביב שם ב- 1958נולדה אימי דניאלה.

סבתא הייתה עקרת בית וגידלה את בנותיה למופת עד שאימי הגיעה לתיכון, אז סבתא התחילה לעבוד בבזק. במהלך שנות עבודתה זכתה חמש פעמים בעובד מצטיין של בזק. סבתא עבדה בבזק עד 1995 לאחר שנולדתי. ב-1995 עזבו סבא וסבתא את תל-אביב ועברו לגור בראשון קרוב אלינו ועזרו לאימא לגדל אותי ואת אחי.

סבתי בעבר: