סבא יוסף דננמרק

סבא יוסקה דננמרק

יוסף דננמרק – נולד בפולין בעיר לוברטוב ב-1922 .

שם אביו של סבא ישראל (שרולקלה) ושם האם פייגה (ציפורה)

האם היתה בת למשפחת סוחולובסקי הגדולה והרחבה שגרו בלובלין, ורשה וארץ ישראל. הענף הגדול של משפחת סוחולובסקי ובראשם האחות ההגדולה גרהו בלוברטוב. האב ישראל היה בן למשפחת דננמרק מורשה. ישראל ואחיו הגדול משה נישאו לבנות לוברטוב. המשפחה כולה היתה מרוכזת ומונכגת על ידיד הדוד שרולקלה (ישראל) ריכנודל בעלה של אחות האם הגדולה והסמכותית. המשפחה הייתה משפחה דתית ועשירה וכללה ענפים ממשפחות רייכנודל, דננמרק, סוחולובסקי. פלקוביץ ועוד כמה שסבא כבר לא זוכר את שמם.

למשפחה רייכנודל היה בית דפוס גדול וחנויות למכישרי כתיבה ונייר צבעוני וקישוטי חג המולד לגויים. למשפחת דננמרק היה זכיון להפצה בכל מחוז לובלין של קמח מתחנת הקמח הגרמני "קראוזה". לדוד של סבא שגר בגדיניה היה רשת של חנויות בכל פולין של דברי אוכל ופירות והוא עסק גם ביבוא של פירות ואתרוגים מארץ ישראל וביצוא עצים ודברים נוספים.

למשפחת סוחולובסקי היו חנויות של מכשירי כתיבה בלוברטוב , לובלין וורשה וזמושץ, רובם היו אנשי בורסה וכספים.

למשפחת פלקוביץ היתה חנות גדולה לנעליים בלובלין וחנויות נוספות בלוברטוב ובחלם שבפולין.

משפחת דננמרק היו שני אחים משה ושרולקלה אביו של סבא, היו חילוניים שומרי מסורת, שנתנו כבוד גדול לדוד שרולקלה רייכונדל שהיה חרדי. כל המשפחה חגגה את כל החגים בביתו הגדול והרחב שמסביבו גן פירות גדול ויפה שהיה מקום משחקים לכל ילדי המשפחה הגדולה.

הבית הגדול נוהל על ידי הסבתא של סבא מצד אימו עם עזרה של שתי משרתות אחת יהודיה והשנייה גויה וכן היה גנן מומחה לפירות ממוצא גרמני. המשרתת היהודייה הייתה מבשלת והגויה עם בעלה שמרו על הניקיון של הבית הגדול. בעלה של הגויה היה השוער של קבוצת כדורגל יהודית "בר-כוכבא" והגויים צעקו לו בכל משחק כדורגל נגד קבוצה של פולנים "ז'דובסקי פרובק" כלאמר משרת היהודים.

כל המשפחה היתה רווזיוניסטית וכל הילדים הלכו לקן של בית"ר (תנועת נוער ימנית). בן דוד ביניק (בערלה) דב רייכונודל היה ראש בית"ר בעיר עד שנסע לארץ ישראל לתל-אביב. שם הוא הצטרף כחבר בקואופורטיב "דרום יהודה" היום "אגד". חצי שנה לפני פרוץ מלחמת העולם השניה חזר (בערלה) דב לפולין ונספה בשואה עם אשתו ושתי בנותיו ילידות תל-אביב. דב חזר לפולין מאחר והתקשה להסתגל לחיים הקשים בארץ ישראל לפני הקמת המדינה, משום היותו ילד מפונק להורים עשירים.

בכל ענפי המשפחה היו ילדים שנשאו את השם (בערלה) דב על שם אבא של אימו של סבא רב דב בער (בערלה) סוחולובסקי הידוע. סבא יוסף נקרא על שם אבא של אביו יוסלה יעקב (יענק). לסבא היתה אחות רייזלה (רושקה) ואח קטן שנשא כמובן את השם (בערלה) דב (ביניק).

בבית הספר היסודי סבא היה שייך לקבוצה גדולה מאד של בני דודים ובנות דודים. כל המשפחה גרה באיזור היהודי במרכז העיר אחד ליד השני. משפחתו של סבא אביו (שרולקלה) ישראל דננמרק גרה באיזור של גויים פולנים והם דיברו פולנית רק הסבתה דיברה איתם אידיש. החיים היו טובים וללא שום דאגות, המשפחה הייתה מלוכדת סביב הסבתא מצד אימא והדודה לאה אחותה הגדולה של האם ובעלה שרולקלה רייכנודל.

סבא זוכר את ילדותו כיפה ומאושרת את הגן הגדול והיפה שבמרכזו הייתה סוכה גדולה וכשרה עם גג נפתח וקירות במבוק. סבא זוכר את ליל הסדר איך כל המשפחה הייתה שרה את ההגדה ואת הדלקת נר החנוכה שבו הסבתא הייתה מחלקת לכל הילדים דמי חנוכה. סבא זוכר שבהפסקה בבית הספר היו הולכים כל הנכדים לביתה קרוב של הסבתא לקבל לחם שחור מרוח בחמאה ודג מלוח עטוף בנייר עיתון שאותו שרפו וטיגנו ליד הגדר בגד הגדול ואז מתיישבים ליד הסוכה ואוכלים. סבא היה מחלק לכולם ומשגיח שהילידים הקטנים לא יריבו בניהם.

בלילות מוצאי שבת סבא היה הולך לקן של בית"ר לריקודים ושירה בציבור של שירי ארץ ישראל בעברית. סבא זוכר נסיעות ברכבת בחופשות של הילדים הגדולים במשפחה לביקור המשפחה הגדולה בוורשה בגדיניה זמוש'ץ חלם וכמובן לובלין שהייתה אהובה עליהם במיוחד. סבא זוכר את אימו האהובה שהייתה מחנכת ומגינה עליו כל הזמן ואת אביו שהיה איש טוב אוהב ספר ושירה. את אחותו רייזלה עם הצמה הבלונדינית עד הברכיים שלמדה בוורשה הוא לא ראה כשעזב את הבית עם פלישת הגרמנים לפולניה. גם את האח הקטן והיפה (בערלה) בניק הוא לא זכה יותר לראות כולם הושמדו בשואה.

שבועיים אחרי שהצבא הפולני פלש לפולין טייל סבא ביום בהיא עם חבר גוי על אופניים בדרכם הם ראו מרחוק קבוצה של יהודים ובראשם רב המובלים לנקות מדרכות. כשהיגיעו קרוב הגוי צעק "דאס איס גוד" שבתרגום זהו יהודי. סבא שהחזיק במקרה מקל ביד הצליף בחבר בגוי מכה חזקה עזב את הופניים וברח דרך סימטא הביתה. בהגיעו הביתה הוא סיפר להוריו וגם להורי החבר שהיו שכנים שהפליאו את מכותיהם בו. בלילה ההוא איבו של סבא לקח אותו למרתף הראה לא היכן מוסתר כסף וקשר לו כסף בתחתונים. באותו הלילה סבא ועוד בן דוד ברחו לגבול רוסיה לעיר ברסליטוב ששם גרה דודה. שם הם ראו אנשים שנחטפים ונשלחים לעבודה בסיביר. לסבא נאמר שכדאי לו לאמר שהוא ממשפחת פועלי דפוס שכן אז יקחו אותו לקורס. ואכן סבא נשלח ללמוד דפוס במינסק. כעבור שנה נשלח לעבוד באורשה עיר גדולה בביאלרוס שם עבד עד פרוץ המלחמה של רוסיה עם הגרמנים. סבא הצטרף לצבא האדום בטשקנט. כעבוד מספר חודשים גורשו אזרחי פולניה מהצבא האדום לפלוגות עבודה. מפלוגות העבודה סבא גוייס ברסנוביץ לצבא הפולני לצבא אנדרס ב- 1942 דרך טהראן כמדריך לילדים הגיע ארצה. בערב ראש השנה 1942 סבא ערק מהצבא הפולני ונשאר בארץ. בתחילה הוא עבד בדפוס הצופה ואחר כך החל מ1944 עבד בדפוס יפת עד לפנסיה.

סבא היה חבר באצ"ל ואחר כך עם הקמת צבבא הגנהלישראל בקום המדינה סבא היה שייך לצהל ונלחם במסגרת חיל הרגלים גדוד 42. הוא השתתף בקרבות בסביבת לוד רמלה וכן בלטרון. במבצע סיני 1956 סבא גוייס למילואים ושהה בביר גפגפה ובמלחמת 67 הוא היה בהגה בסביבת תל-אביב.

סבא בצבא: סבי כיום:

סיפורה של קהילת לוברטוב במחוז לובלין

סבי מצד אימי יוסף דננמרק גדל בלוברטוב וברח ממנה כשהנאצים פלשו לפולין כשהיה בן 17. איש מבני משפחתו הקרובה מכל השבט של רייכנודל וסוחובלסקי לא נשאר. בחרתי לספר את סיפור הקהילה היהודית בלוברטוב.

קהילת לוברטוב

לוברטוב היתה עיר נפה במחוז לובלין (Lublin) בפולין

בין שתי מלחמות העולם ישבו בלוברטוב כ-3,300 יהודים, יותר ממחצית התושבים בעיר. הם התפרנסו מעבודה בבתי מלאכה זעירים, בעיקר בענפי ההלבשה, המזון, הבניין והעץ. בעיר פעלו בנק יהודי וקופת גמילות חסדים. רבים מילדי הקהילה למדו בחדר המסורתי ובתלמוד תורה, והיה בעיר בית ספר לבנות של רשת "בית יעקב". בצד סניף אגודת ישראל (ראו ב"קישורים רלוונטיים") פעלו בעיר מפלגות ותנועות נוער ציוניות רבות.

בהיסטוריה של לוברטוב נזכרים לראשונה יהודים תושבי העיר באמצע המאה ה-18. במפקד הכללי של יהודי פולין שנערך בשנת 1765, נמנו כ-765 יהודים בעיירה הזו. רובם סוחרים, בעלי חנויות ובעלי מלאכה. יוצא מן הכלל שהעיד על הכלל היה רופא יהודי שפעל בלוברטוב באותה התקופה. מאה וחמישים שנים מאוחר יותר, עיסוק ברפואה היה נפוץ בקרב יהודים, אך באותן השנים זה נחשב להישג יוצא דופן.

בית הכנסת של היישוב הוקם בסוף המאה ה-18.

במאה ה-19, הקהילה היהודית בלוברטוב קפאה על שמריה. בשנת 1857 התגוררו בעיירה כ-1,800 יהודים, שהיוו כ-50% מכלל התושבים. בשנת 1840 הוקם בעיר בית-מדרש נוסף. בתקופת המרד הפולני של שנת 1863 הצטרפו כמה יהודים מן העיירה למורדים הפולנים. בסוף המאה ה-19 גדלה המודעות הפוליטית בקרב יהודי לוברטוב. הוקמו בעיירה סניפים של התנועות הציוניות, סניף של "אגודת ישראל" שהייתה הכוח הפוליטי החזק ביותר בעיירה, וסניף של תנועת "הבונד" הסוציאליסטית.

בתום מלחמת העולם הראשונה פקד את הקהילה היהודית בלוברטוב משבר כלכלי, אך לצידו הופיעה פריחה תרבותית וחברתית. בעיירה הוקם מועדון ספורט יהודי, נפתחו שני בתי-ספר חדשים ושלוש תנועות נוער ציוניות החלו לפעול בקרב הנוער היהודי בעיירה. המצב הכלכלי רק החריף בשנות השלושים בעקבות קמפיין של ארגונים אנטישמיים שקראו להחרים עסקים בבעלות יהדות.

השוק היהודי לפני המלחמה בלובלין פולין

ב-17 בספטמבר 1939 נפלה לוברטוב בידי הגרמנים, והם החלו בביזה, בהטלת כופר, ברצח בני ערובה ובחטיפת יהודים לעבודות כפייה. עד מהרה חייבו הגרמנים את היהודים לענוד סרט זרוע לבן ובמרכזו מגן דוד כחול, הטילו עליהם הגבלות תנועה והחרימו עסקים ובתים של יהודים.

חיילים גרמנים על רכבת בדרך לפולין עליה כתוב: 'אנו נוסעים לפולין כדי להכות ביהודים', גרמניה, 1939

באוקטובר 1939 ציוו על היהודים בעיירה לשלם "מס" של כ-50,000 זלוטי. המשימה הוטלה על מורה יהודי בשם פדרבוש, שסרב לקחת בה חלק וברח לברית המועצות. בתגובה על כך, אספו הגרמנים כמה מהיהודים האמידים בעיירה ורצחו אותם בבית-הקברות היהודי. הגרמנים גירשו רבים מיהודי לוברטוב לעיירות סמוכות, אך לאחר-מכן אישרו להם לחזור, כמו גם העבירו לעיירה אלפי פליטים מסלובקיה. היודנראט של לוברטוב נתמנה בתחילת שנת 1941. הפעולה הראשונה של היודנראט בעיירה הייתה הקמתו של מטבח ציבורי שחילק ארוחות חמות ליהודים עניים. היודנראט גם הקים מחלקת תברואה שניסתה, כנגד כל הסיכויים, לדאוג לתנאי תברואה הולמים בעיירה ולאספקה סדירה של תרופות
בנובמבר 1939 גורשו כ-2,500 מיהודי לוברטוב לאוסטרוב (Ostrów), לפרצ'ב (Parczew) (ע"ע) ולקוצק (Kock) (ע"ע). בלוברטוב הושארו 800 יהודים והועסקו בעבודות חיוניות לגרמנים. רוב המגורשים שבו ללוברטוב עד סוף 1940.
בשנים 1940 ו-1941 שולחו קבוצות יהודים מלוברטוב למחנות עבודה מרוחקים. בדצמבר 1940 הובאו ללוברטוב כ-1,000 פליטים יהודים שגורשו ממלאווה (Mlawa) (ע"ע) ומסביבתה. חלק מהם הועברו ליישובים אחרים בסביבה.

כינוס יהודים בכיכר לפני גירושם לובלין פולין.

בסוף 1940 או בתחילת 1941 נתמנה בלוברטוב יודנרט של 10 חברים, מנכבדי הקהילה. בראשו עמד י' פלדמן, מנהיג ציוני. היודנרט הקים מטבח ציבורי, מחלקת בריאות ובית חולים בסיוע ארגון יס"א וגם סיפק עובדי כפייה לפי דרישות הגרמנים. ליד היודנרט פעל שירות סדר יהודי של 10 חברים.

במרס 1941 גורשו 14,000 יהודים מלובלין (ע"ע), דרך לוברטוב, למייכוב (Miechów) (ע"ע), לצ'מיירניקי (Czemierniki), לקז'ימייז'ובקה (Kazimierzowka) ולכפרים אחרים בסביבה. חלק מהמגורשים נשארו בלוברטוב.

ב-9 באפריל 1942 גורשו כ-800 מיהודי לוברטוב למחנה המוות בלז'ץ. רבים נורו למוות בעת שניסו להסתתר. יהודי לוברטוב האחרים קיבלו כרטיסיעבודה.

באפריל ובמאי 1942 הועברו ללוברטוב כ-1,500 מגורשים יהודים מסלובקיה (Slovakia).

ביוני 1942 ישבו בלוברטוב 3,134 יהודים, מהם כ-2,000 פליטים. באותה תקופה הוקם בלוברטוב גטו.
בתחילת אוקטובר 1942 הועברו לגטו לוברטוב יהודי קמיונקה (Kamionka) (ע"ע), אוסטרוב (ע"ע) וצ'מיירניקי.
ב-9 באוקטובר 1942 גורשו מגטו לוברטוב כ-3,000 יהודים, רובם למחנה המוות בלז'ץ ומקצתם למחנה המוות סוביבור. עוד כ-500 יהודים נרצחו בביתהעלמין היהודי.
ב-24 באוקטובר 1942 הועברו 290 מכ-300 היהודים שנותרו בגטו לוברטוב, ובהם אנשי היודנרט, אנשי שירות הסדר היהודי ובעלי מקצועות נדרשים, לגטו פיאסקי לוטרסקיה (Piaski Luterskie). בנובמבר 1942 גורשו משם עם יהודי המקום למחנה השמדה. 12 בעלי מלאכה שנותרו בגטו לוברטוב נרצחו בפברואר 1943 בבית העלמין היהודי.
באזור לוברטוב פעלו קבוצות פרטיזנים בראשותם של אפריים בלייכמן, יחיאל גרינשפן ומיטק גרובק ("טולקה"), סרן בצבא האדום. גרינשפן וגרובק אף הקימו מחנה משפחות ביער כדי להציל שרידי משפחות יהודיות מיישובי הסביבה. פרטיזנים אלו חיבלו במתקנים גרמניים, תקפו רכבות ומשאיות גרמניות ופגעו במשתפי פעולה מקומיים.

אנשים נאספים לגירוש מהגטו בלובלין פולין

תינוקה של רוז'קה מבית רייכנודל (משפחה של סבא יוסף) שנספתה בשואה, לובארטוב, פולין

האקציה הראשונה התבצעה ב-9 באפריל 1942. כ-1,000 יהודים, רובם נשים, ילדים, קשישים ונכים, נשלחו למחנה ההשמדה בלז'ץ. כחצי-שנה לאחר-מכן, ב9 באוקטובר, נערכה האקציה השנייה. כ-3000 יהודים גורשו למחנות ההשמדה בלזץ' סוביבור. עוד כמה מאות עובדי כפייה יהודים שנותרו בעיירה נרצחו על-ידי הגרמנים עד לפברואר של 1943, אז הוכרזה לוברטוב כאזור "יודנריין", נקייה מיהודים.

הגרמנים אמנם האמינו שלוברטוב היא "יודנריין", אך למרות זאת, נותרו בעיירה כמה עשרות יהודים. ידוע בוודאות על כ-20 יהודים מלוברטוב שהסתתרו בתקופת ההשמדה אצל נוצרים תושבי העיר, אשר הצילו את חייהם. כמו-כן, קבוצה של יהודים מהעיירה ברחו ליערות הסמוכים והצטרפו לפרטיזנים.

בתום מלחמת העולם השנייה חזרו ללוברטוב כ-45 יהודים, שניסו בתחילה לשקם את החיים בעיירה. בעקבות מספר אירועים של אלימות אנטישמיות, החליטו היהודים לנטוש את לוברטוב. נכון להיום לא מתגוררים בעיירה יהודים, ובית-הקברות היהודי, שנהרס בתקופת המלחמה, משמש בימינו כקרקע לשכונת מגורים חדשה.